למה אנחנו “עונים” על מזגני האמבטיה שלנו… כדי שאתם לא תצטרכו לעשות זאת
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. בין האדים הרבים שנוצרים מהמקלחת החמה לבין הלחות התמידית, האמבטיה הופכת למעין ביצה. רוב האנשים רואים את הדרגת החסינות IP65 וחושבים: “אוקיי, המכשיר עמיד בפני מים, אני בסדר.”
אבל יש בעיה – חסינות בפני מים זה דבר אחד; להתמודד עם אדים זה דבר אחר לגמרי.
הבעיה עם האדים
מים נוזליים קל לחסום, אבל אדים? לא כל כך. אדי מים הם ערמומיים – הם מוצאים את הסדקים הקטנטנים בחומרי האטימה, דרכם המים הנוזליים לא יכולים לעבור. כשהלחות נכנסת לתוך המכשיר, היא מתפשטת על לוחות השבבים ועל רכיבי החימום.
זה הרגע שהדברים נהיים קשים – יש חמצון, דליפות חשמליות, ובסופו של דבר המכשיר נהרס.
כדי למנוע זאת, אנחנו שם את המכשירים בחדרים עם לחות גבוהה במשך מאות שעות. אנחנו מנסים ל“הרגיל” את המכשירים במעבדה, כדי שהם לא ייהרסו באמבטיה שלכם.
האפקט של החום
יש גם את החום – מנורות אינפרא-אדום נהיות חמות מאוד. כשמדליקים/כובים את המכשיר בחדר לח, החומרים שבתוך המכשיר מתרחבים ונכנסים למצב של התכווצות.
זה כאילו המכשיר “נושם”. ובכל פעם שהוא “נושם”, הוא יכול להכניס אוויר לח פנימה.
אנחנו משקיעים הרבה זמן במעקב אחר האטימות של המכשיר במהלך התהליך הזה. אם אנחנו רואים שהחוזק החשמלי יורד אפילו במעט, המכשיר חסר תועלת. אנחנו מעדיפים לזרוק את המכשיר עכשיו, מאשר להתמודד עם בעיות גדולות בהמשך.
האיזון העדין
אולי תחשבו: “למה לא פשוט לאטום את המכשיר היטב?”
אבל יש בעיה – אם נאטום אותו יותר מדי, החום לא יוכל לצאת החוצה. המכשיר ייהרס מבפנים.
זה איזון עדין – אנחנו משנים את רמת האטימות ואת מיקום האוורור, עד שמגיעים לנקודה האידיאלית: למנוע כניסת לחות, אך לאפשר למכשיר לנשום.
התוצאה? מזגן שיכול לעמוד בתנאים הקיצוניים ביותר באמבטיות.