למה אנו מכניסים את מחממי האמבטיה שלנו לתהליך של חשיפה לחום וללחות
כשאנו בונים את המנורות שלנו, אנו שואפים להשיג דרגת IP55. בשפה פשוטה, זה אומר שהמארז צריך למנוע חדירת אבק ולעמוד בפני זרמי מים שפוגעים בו מכל זווית.
אך העניין הוא שבחדר האמבטיה יש לא רק טפטופי מים אקראיים – יש שם סבבים תמידיים של אדים עבים ושינויים קיצוניים בטמפרטורה. לכן אנו לא רק “מבדקים” את המכשירים האלו – אלא מכניסים אותם לתהליך קשה של חשיפה לחום וללחות, לפני שהם יוצאים מהמפעל שלנו.
הבעיה עם האדים
האדים הם ערמומיים – הם יכולים לחדור לפערים שמים נוזליים לא יכולים להגיע אליהם.
ניתן לחשוב על המחמם כעל ישות שנושמת – כשהוא נדלק או כבה, האוויר בתוך המארז מתרחב ומתכווץ. זה יוצר אפקט של ואקום שמושך את האוויר הלח דרך החוסמים והאטמים.
אם האטמים נהרסים, הלחות פוגעת בחוטים החשמליים וברכיבים האינפרא-אדומים. כתוצאה מכך עלולה להתרחש חמצון של החיבורים, או גרוע מכך – קצר חשמלי. אנו מעדיפים שהתקלה תתרחש במעבדה שלנו, ולא בתקרה של הלקוח שלנו.
שבירת האטמים
כדי לבדוק זאת, אנו מכניסים את המכשירים לחדר מזג אוויר מבוקר. אנו מעלים את הטמפרטורה ואת הלחות, ופשוט משאירים אותם שם.
אנו לא מחפשים תוצאה חיובית מיד. אנו רוצים לראות כיצד החומרים מתנהגים לאורך זמן. האם האטמים נכנסים להתכווצות? האם הציפויים העמידים למים נשברים כשהטמפרטורה עולה?
אם המכשיר דולף, אנו חוזרים לשלב התכנון. אנו מחליפים את חומרי האטמה או משנים את הפרמטרים של המארז. זה תהליך מתיש, אך זו הדרך היחידה לוודא שדרגת IP55 אכן תהיה רלוונטית גם לאחר שנתיים.
החלק הקשה
יש עם זאת בעיה אחת: אם נעשה את האטמים חסינים לחלוטין, נצליח למנוע חדירת מים, אך בעצם ניצור “תנור” בתוך המארז. כל החום נשאר בתוך המארז, והרכיבים הפנימיים מתחילים להיהרס. אם נאטם את המארז יותר מדי, תוחלת החיים של המנורה יורדת באופן דרסטי.
זו בעיה של איזון – אנו משקיעים הרבה זמן בהתאמת מערכת האוורור ושטח הפנים של המארז, כדי שהמכשיר יישאר יבש מבלי להתחמם יותר מדי. זה דורש ניסיונות רבים, אך זו הדרך היחידה להבטיח שהמחמם יהיה אמין לאורך זמן.